עוד משחר ההיסטוריה ניסו להתחקות אחרי סגולות הריפוי של צמחים דרך ניסוי וטעייה תוך העברת הידע בירושה ושם אל המומחים. הידע על צמחי מרפא התפתח רבות ברבות השנים ואנו יכולים לעקוב אחרי התפתחותו לאורך ההיסטוריה ובעדויות שנמצאו מארצות עתיקות: במצריים העתיקה פפירוסים המעידים על שימוש נרחב בצמחים, בסין, בהודו, בטיבט, באשור, ברומא, ביוון, במקרא אנו מוצאים עדויות רבות לשימוש בהם. נמצאו ספרים רבים אשר שימשו את האוניברסיטאות ברחבי אירופה בימי הביניים… הקיסר שן נונג, היפוקרטס, דיוסקורידס.. אבן סינא, רבנו משה בן מימון , פרצלוס, והעוד הם דוגמאות להשרשת רעיון השימוש בצמחים כחלק בלתי נפרד מן הרפואה. במאה ה- 15 חלו שינויים גדולים בתולדות האנושות אשר נתנו אותותיהם גם ברפואה, בספרות ובאומנות ובמאה ה-17 נפרדו דרכיהן של הבוטניקה והרפואה. הרפואה פנתה לכימיה, ואילו הבוטניקה נעשתה מדע שיטתי שהקיף את כל צמחי העולם.

במאה ה- 18 נוצרה פריצת דרך בחקר צמחי המרפא עם המעבר מהגישה המסורתית לתרופות המורכבות מכמה צמחים לנטייה לחקור צמח אחד על מנת לבודד את המרכיבים הפעילים שלו. למשל ב- 1785 לאחר עשר שנות מחקר הצליח הרופא האנגלי ויליאם ויתרינג לבודד לראשונה את צמח הדיגיטליס כטיפול יעיל למחלות לב ועד היום מפיקים מן הצמח גליקוזידים בשם דיגוקסין ודייגי טוקסין. בראשית המאה ה- 19 התפתחה תעשיית התרופות מצמחים הכימאים בודדו ומיצו חומרים פעילים, זיהו את המבנה הכימי וחקרו את ההשפעות הפיזיולוגיות, השלב הבא היה ייצור של תרופות ספציפיות למשל חומר נגד מלאריה מקליפת עץ הכינכונה.

ארגון הבריאות הבינלאומי מעריך שלפחות 80% מאוכלוסיית העולם צורכת טיפול רפואי המבוסס על מרכיבים טבעיים וכ- 40% מן התרופות מקורם מחומרים טבעיים, כדוגמת המורפיום והקודאין המופקים מצמח הפרג לשיכוך כאבים.

תרופות צמחיות הן תרופות במלוא מובן המילה, ככאלו הן יכולות לעזור או לפגוע תלוי כיצד נוטלים אותן. ישנם הבדלים כלליים בין תרופות צמחיות לתרופות פרמצבטיות (שהוכנו בתהליך סינטטי). תרופות צמחיות נוטות להופיע בצורה מהולה יותר מאשר תרופות פרמצבטיות, למשל אספירין מופק מקליפת עץ הערבה אבל כמות תה קליפת ערבה שעל האדם לשתות כדי להשיג הקלה לעיתים תשתווה למספר אסיפירין אין זה אומר שהתרופות הצמחיות חלשות יותר אלא הן מרוכזות פחות.

דרכי שימוש:
חליטה של הצמחים הטריים או המיובשים, מרתח של הצמחים, הכנת טינקטורה- משרה בתערובת של כוהל ומים ביחסים מתאימים ומשתנים בהתאם לצמח, אקסטרקט- מיצוי יבש, אבקות וכמוסות או טבליות, סירופ, שמן משרה, רטיות מחליטה או מרתח של הצמח, תחבושות של צמחים, הכנת קרמים טיפוליים או קוסמטיים, שימוש יום יומי כתבלינים במזון.

השימוש יהיה בהתאם לחומרים הפעילים של הצמח והשפעותיהם וקטגוריות הפעילות הרפואית של הצמח בכלל כגון: אנטי דלקתי, אנטי בקטריאלי, קרמנטיבי, דיאפורטי, טוניק, דיורטי, אימטיק, אסטריג'נט וכד'.

גישות טיפוליות בצמחי מרפא
ישנן מספר גישות טיפוליות כאשר כל גישה טיפול מותאמת לאדם החולה לאנרגיה שלו ויכולת ההתמודדות וכמובן לסוג ואופי המחלה.
 – גירוי , סימולציה
 – הרגעה
 – טיהור דם והגוף מרעלים
 – חיזוק
 – שיתון
 – ייזוע
 – עירור הקאה
 – טיהור דרכי המעיים
הצלחת הטיפול תלויה במידת ההתאמה של הגישה הטיפול האדם, המחלה ויעילותו בשילוב מספר גישות במקביל.

בטיחות השימוש:
אם משתמשים בצמחים כיאות ובמינונים הנכונים הם נחשבים בטוחים לשימוש, שימוש בלתי נכון עלול לגרום נזקים עד כדי מוות. אין להשתמש בצמח ללא ידע מספיק אודותיו ועל התוויותיו או על האינטראקציות שלו עם תרופות. רצוי וחשוב להתייעץ עם הרבליסט מוסמך.