אנשים נוהגים במהלך תהליכי ריפוי לאמץ תהליכי הדחקה אשר מולידים מה שנקרא איזון מדומה.
אנו נתקלים בזה בעיקר כאשר אנו נוטלים תרופות מערביות, הגוף עם מנגנוני ההישרדות שלו מביא לשיפור ולהיעלמות הסימפטום אך אינו מטפל בשורש הבעיה, זוהי הדחקה של טיפול השורש בבעיית הבריאות. במצב זה הגוף נמצא באיזון מדומה ולא באיזון אמיתי.
לעיתים במצב של איזון מדומה, עם חזרת הסימפטומים, הגוף נמצא בעומס של עשייה לטפל במצבי החולי החוזרים ונשנים עד שבסופו של דבר המחלה מתפרצת במלוא עוצמתה ומופיעה מחלה כרונית.
התפרצות זו משמעה כאילו אמר הגוף לבעליו: "די להדחיק את בעיית הבריאות, חדל להביא לאיזון מדומה, אנא טפל בשורש בעיית הבריאות ואז אולי תחלים.." כלומר טיפול בסימפטום ולא בשורש הבעיה.
ע"פ סולאי: ישנה תסמונת ההסתגלות הכללית
הגוף מגיב ללחצים ברצף של שלושה שלבים :
1. שלב האזעקה – אקוטי, תגובה ראשונה לגורם מפעיל לחץ או גירוי, בשלב כזה נתקל בתופעות עוריות: אקזמה, דרמטיטיס, כאב ראשוני, דלקת, חום, פעילות נמרצת של מנגנוני ההגנה, כוח חיים חזק מאוד מנסה בכל כוחו לשמור על הומאוסטזיס.
2. שלב ההסתגלות – הגירוי ממשיך, אין תחושת משבר, הגוף לומד לחיות עם הגורם המזיק, לאט לאט, אין סימנים, כוח החיים נחלש בגלל סימפטומים שדוכאו ע"י תרופות.
3. שלב אפיסת הכוחות – התנוונות רקמות, מחלה כרונית, הגוף עמוס רעלים, כוח החיים מאוד חלש, לפעמים מצב בלתי הפיך.
משבר ריפוי
שיטות הריפוי הטבעיות נוקטות באמצעים פעילים וסבילים בכדי לאפשר לגוף לרפא ולשקם את עצמו.
הסימפטומים יתווספו ויחמירו, כל התופעות שדוכאו ע"י תרופות עלולות להתפרץ, התהליך הזה אינו רצוי והוא מתרחש מתוך הגוף החוצה.
משבר החלמה– תגובות ההגנה של הגוף לזיהום או פציעה, זה חלק הכרחי בתהליך שיקום הגוף.
ריאקציה מהטיפול– זהו מצב שאין בו סכנה, ערוצי פינוי הפסולת פעילים.
משבר מחלה– זהו מצב מסוכן שבו ישנן הפרעות חמורות שבהן מצב המחלה גובר על תנגודת הגוף, הגוף אינו מסוגל להגיב בצורה מספקת, מצב שבו האדם נמצא בסכנת חיים.
אם מנהלים משבר החלמה נכון הוא לעולם לא יביא למקום של סיכון האדם.