המאמר באדיבות מגזין "חיים אחרים" מבית מוטו תקשורת.
הילדים המוגדרים כאוטיסטים, נמצאים בתוך עולם שרב הנסתר בו מהגלוי. מעצם היותי מטפלת הוליסטית, רציתי לבדוק מה יש לרפואה המשלימה, להציע עבורם, כדרך טיפול, ויצאתי למסע מרתק, על ילדים נפלאים,אנשים מיוחדים ושיטות מאתגרות.
אלה ילדים, שמצד אחד, נמצאים עם לקויות על רצף אוטיסטי. ומצד שני, רובם מוכשרים ובעלי כישורים מיוחדים. הסברה הרווחת היא, שאולי עצם היותם לא מתקשרים עם הסביבה, מאפשר להם לשמור על "אנטנות" פנויות, לקליטת איכויות כאלה או אחרות. מלכתחילה היה ברור לי, שאיני הולכת לדבר על האוטיזם, שרבות דובר בו, אלא על הילדים מבחינה הוליסטית. ובכל זאת למי שאינו בקי, המושג הרפואי PDD, הינו ספקטרום רחב של הפרעות התנהגותיות שהאוטיזם הוא חלק ממנו, וגם כשלעצמו הוא יכול להופיע בדרגות לקוי שונות. אלה ילדים שנולדו בריאים ובשלב מסוים, בד"כ עד גיל שנתיים, פתחו הפרעה נוירו – התפתחותית. הלקויות הן בהתפתחות התקשורת החברתית, דפוסי התנהגות נוקשים תבניתיים וחזרתיים, קשיים ביכולת ההסמלה, והפעלת הדמיון, ופגיעה עמוקה בתחום רכישת השפה והדיבור.
"בהוויה של הילד האוטיסט, ישנה טראומה שלא נחוותה כראוי, ושגרמה לשוק, הלם ולניתוק. הטראומה יכולה להיות מגלגול קודם, וגם בתוך המערכת המשפחתית, כמו מריבות בין ההורים, ואפילו אלימות כלפי הילד עצמו". מדבריה אלה של ד"ר פאינה אל חוזה- בה, רופאה שעשתה הסבה לרפואה האלטרנטיבית, בתחום הריפוי האנרגטי, עולה שחלק חשוב בריפוי הילד הוא שחרור אותה הטראומה. היכולות שלה, לקליטת הפרעות אנרגטיות בגוף המטופל, וחישת התת – מודע שלו באופן ישיר, מאפשרים לה לטפל וליצור קשר עם הילדים האוטיסטים.
כבר בפגישה הראשונה היא מתקשרת בטלפתיה עם הילד, ומשחררת ממנו את הטראומה. אבל לא דיי בכך "אלא יש צורך, גם לאפשר למודע, להתרגל ולתרגל אמוציות מראשיתן, דבר שמצריך זמן וסבלנות". הרבה אהבה ואכפתיות יש לה, לילדים המיוחדים האלה, ורצון עז לעזור להם בכל דרך אפשרית, כולל אפשרות ללמד "מטפלים רגישים" כדבריה את השיטה. בשיחה נרגשת במיוחד עמה, היא הדגישה בפני מספר פעמים, את חשיבות ההתמדה של ההורים בהליך טיפולי שהינו ארוך טווח. את חשיבות הטיפול בהורים עצמם, ושיתוף הפעולה עמם. מבחינתה והבנתה, כל ילד הינו יצור סנסורי, אנרגטי, ותלותי באינפורמציה שהוא מקבל עם העולם. בדרך זו נבנה ה"אני" שלו. וקל וחומר לגבי הילד האוטיסט, בעל הרגישות הגבוהה, עם היכולת הטלפתית, שיכול לחוש את התחושות הפנימיות של הוריו לגביו, כאילו הם ספר פתוח. כמו רגשי אשם, עצב, תסכול, עלבון, ורגשות שליליים אחרים, שפוגעים בו, "מביאים אותו להתרחק ולהתנתק עוד יותר מן המציאות". אין ספק שמכיוון שמדובר בכשל תקשורתי, חשוב מאוד שהסביבה הקרובה לילד תהייה תומכת, יציבה ואוהבת.
עוד לפני הפגישה הראשונה עם הילד, בטרם בואו לקליניקה, פאינה משדרת לו בטלפתיה תחושות של מתיקות, " שירגיש עד כמה הוא רצוי". בביקור הראשון היא מדברת לתת מודע שלו, מתוך וודאות שהוא מקשיב לה, למרות שעל פניו זה לא נראה כך. היא משדרת לו שהוא חמוד ואהוב, " ושהעולם החיצוני לא כל כך מפחיד ולא כל כך מסוכן ". בד"כ הילד נרגע, ואפילו ניגש ונותן לה את ידו. דרך איור אנרגטי ודרך הדיאלוג הטלפתי עם הילד, היא קולטת את סוג הטראומה, מקורה ואילו חסימות היא יצרה בגוף הילד. בהדרגתיות היא "משדרת" לו, שהטראומה הייתה חלום, וכאשר הוא יתעורר הוא יגלה הורים נחמדים ומציאות יפה. הטראומה גרמה שחלקים במוח הילד אינם פעילים אנרגטית , והמטרה בטיפול היא, "להעיר את החלקיקים הרדומים ולעשות אותם מוכנים לקבל את החיים העכשוויים". שאלתי אותה איך היא מסבירה את האגרסיות שיש לרבים מהילדים האלה, ולדעתה ההתפרצויות אינן קורות סתם ללא סיבה. "כי אם ניצור קשר טלפתי עם הילד, נבין שההתפרצויות נגרמות ממחשבות טראומטיות לא פתורות, ששידרו ועדיין משדרים הוריו. או שהילד נתקל בסיטואציה המזכירה לו טראומה שהוא חווה".
אליס (שם בדוי), הביאה את בנה עומרי, המאובחן עם לקויות תקשורתיות ומוטוריות, לפאינה בהיותו בגיל צעיר. הילד עוד לא דיבר, לא יצר קשר עין, אך כבר בפגישה הראשונה הוא הקשיב לה טלפתית וגם הגיב לדבריה. ד"ר פאינה אבחנה את סוג הטראומה ואת החסימה האנרגטית של הילד בבטן, כרצון לא מודע לגונן על הוריו. וכן את הבעיה הנוירולוגית שמקורה בלידה. לדברי האם, פאינה מצליחה כל מפגש, לקשר בין התנהגויות הילד לאירועים שקרו בבית, ואז היא מאזנת אותו. לאחר 3 שנים, נכון להיום, עומרי נמצא בחינוך מיוחד. הוא התחיל לדבר לפני שנה. הוא מדבר במלים, אמנם לא יוצר משפטים, ויש פער בין מה שהוא מדבר למה שהוא מבין, אך האם מודעת לתהליך הארוך, וערה לשינויים החיוביים בילד.
ה"בועה" שהילד נמצא בתוכה, היא למעשה בועה אנרגטית. כל אדם הוא גוף אנרגטי הקולט, דרך אינספור חיישנים אנרגטיים את אנרגיית החיים, החיונית לבריאותנו. אם הילד קולט אי אילו דברים שליליים, הוא הולך ומסתגר, וכתוצאה מכך אין חלחול של אנרגיית החיים לתוכו. ואז נוצר כדור שלג . הרגרסיה גדלה עוד יותר, האנרגיות מתמקמות מחוץ ובמקביל לגוף הפיסי של הילד וגדלות כמו בלון או בועה. כלומר, הילד בעצם חי בעולם המקביל למציאות כפי שאנו מכירים אותה, הוא חי בבועה של עצמו.
דרור פיליפ ומשה שמאי, הומיאופתים קלאסיים, מטפלים בקליניקה שלהם לאיזופתיה הוליסטית בשדה האנרגטי (ההילה ),של המטופל. זהו טיפול אנרגטי, המאפשר לרפא מן היסוד את הסיבה להפרעה, או הסימפטום. מכיוון שהסימפטום הוא תוצאה של חוסר סדר בשדה האנרגטי, ועל מנת שהשדה יוכל לחזור לפעול ביתר יעילות, יש צורך להראות לו תמונת מצב של עצמו.
שיטה זו מבוססת על טענותיו של ווילהלם רייך, רופא ופסיכואנליטיקאי, שקיימת הילה סביב האדם, שניתן לקלוט אותה ולהעצים אותה בעזרת מכשיר שהמציא. קולטים מהשדה האנרגטי דגימה, דרך מכשיר מיוחד, משמרים זאת בבקבוק המכיל מים סטריליים, מוהלים באלכוהול רפואי וממנו מכינים את התרופה. "העיקרון העומד בבסיס השיטה, שהגוף מטפל בעצמו, ושכל ניסיון לטפל בו באמצעים חיצוניים הוא יומרני ומלווה בלא מעט תופעות לוואי". כמו כן השוני המהותי בין שיטה זו להומיאופתיה, שהאחרונה נעזרת בכל חומר שקיים בטבע , ואילו האיזופתיה משתמשת באנרגיה של האדם עצמו. הבנת הרמדי (הכנת התרופה), מבוססת על שרשרת חוקי טבע בסיסיים. "שמים או נוזלים אחרים שנחשפים לאנרגיה מסוימת, משמרים בתוכם את האינפורמציה שנחשפו אליה". תהליך לקיחת הדגימה מאוד מעניין. את המכשיר(קומלטור) מניחים על בטן המטופל, שממרכז לחלל הפנימי שלו את האנרגיה אותה הוא קולט. "אי אפשר להסביר את השיטה בכלים הגיוניים בגלל שהאדם אינו חיה הגיונית, צריך כלי לא הגיוני, שיאפשר לטפל בו בצורה הגיונית ונפשית. כאשר כלי אינו ניתן למדידה בכלים מדעיים, זה מאפשר למטופל להגיע לטיפול אמיתי". לגבי הילדים האוטיסטים, מכיוון שלא קל להחזיק אותם נינוחים, בזמן תהליך לקיחת הדגימה, משתמשים ב -2 טכניקות: מצמידים את הקומלטור עם חגורה מיוחדת לבטן, או לוקחים זאת בזמן שהם ישנים. בד"כ הרמדי ניתן פעם אחת, ותהליך הריפוי מתחיל מיד עם קבלתו. " תהליך טיפולי שעושה סדר בשדה האנרגטי, מכוון לריפוי, אם כי לפעמים ישנן פגיעות שאי אפשר להחזיר לקדמותן". לאחר מכן ישנם פגישות מעקב. לא הכרחי שתהיינה ריאקציות, אבל אם תהיינה, זה יכול להתבטא בהוצאת נוזלים מהגוף, דרך אוזניים, אף, שתן ואפילו חום גבוה. לשאלתי האם ההורים לא צריכים גם הם לקבל טיפול, כפי הבנתי בטיפול בילדים? נענתי "שכמעט ,בלתי אפשרי לבוא להורים ולהגיד, אתם צריכים טיפול ". הרי ברור שכל המסגרת המשפחתית צריכה להיות מטופלת. "ישנה התלבטות מוסרית פילוסופית, אם למנוע מהילדים טיפול, במידה וההורים לא רוצים טיפול, מכל מיני סיבות. צריכים להיות חכמים ולא צודקים, לדבר לאימא דרך הילד". האם ההורים סקפטיים בהגיעם לסוג כזה של טיפול? מסתבר שרובם כן, אך הם מוכנים לתת לשיטה הזדמנות. לפעמים היא ארוכה ולפעמים היא קצרה. אם הם רואים את השינוי כבר מהתחלה, הם ממשיכים הלאה.
" מזל, הגיעה למרפאה האזופתית לטיפול בבנה בן השנתיים, הנמצא על ספקטרום האוטיזם, אמנם בשלב ההתחלתי, שסבל מעיכוב בהתפתחות התקשורתית וההתנהגותית שלו. לא היה לו קשר עין ,הוא לא היה מגיב וגם לא מדבר. מפיל כסאות, הורס, מרביץ ונותן בעיטות לאביו, בוכה. מיד לאחר קבלת הרמדי הוא כבר הגיב ולאחר מכן הוא היה במעקב שנה וחצי. כיום הוא יצא מההגדרה, נמצא בגן עם ילדים רגילים. מדבר, מתקדם, כותב את השם, ומדביק פערים. לאחר קבלת התרופה היו לו ריאקציות,כהפרשות שונות מהגוף.
גם גיל אב לילד בן 13 המוגדר כאוטיסט, לא רצה בשיחה טלפונית עמי , להרבות במלים, אך לדבריו, " התנהלות הילד רצופה עליות וירידות, זה עניין של תקופות. אך בסך הכול יש שיפור בתקשורת ובתפיסה, ישנה התקדמות". הם מרוצים ונמצאים עדיין במעקב במרפאה. במכתבו של גיל לבית לורן מאגודת אלו"ט(המופיע באתר) אני מצטטת, " שבועות מספר לאחר הטיפול חל שיפור משמעותי ביכולתו התקשורתית והורבלית של הבן" שיפור שהתבטא בקשר עין, בביטחון העצמי , ברגיעה ומודעות יותר לעצמו ולסביבה.
מהו עולמם של הילדים האלה?. יוסף לוי בן 39 מקרית ביאליק, מנחה רוחני, שעד גיל 11 , הוגדר כאוטיסט קלאסי, ניסה לתת לי תמונה כלשהי. הוא לא דיבר. לא תיקשר עם הסביבה. היה אגרסיבי ,אוכל את הצואה של עצמו, דופק את ראשו בקיר, נמצא בחינוך מיוחד. אך באופן פתאומי, משום מקום, התחיל לדבר. שאלתי אותו אם הוא זוכר מה גרם לכך שהוא יצא מן הבועה, ותשובתו הייתה, " שבמועד מאוחר יותר הוא הבין שמודעות מוחקת קארמה, רצון חזק לעזור לאנשים וישות שקוראים לה אלורן, שאמרה לו שאימא שלו מתפללת עבורו". כאשר הוא יצא מן הבועה, הוא חווה את בית המקדש מנגד עיניו, ואת מלחמת לבנון השנייה. גם היום, בהיותו בעצמו מטפל בהורים לילדים אוטיסטים, הוא מעיד שישנם דפוסי התנהגויות שעדיין קיימות בו מאז היותו אוטיסט, כמו לגעת באופן כפייתי בחשמל, ובחפצים אחרים, ורגעים ארוכים של "ניתוקים" מן הסביבה. רק שההבדל שהוא "מודע לכך". האם הוא זוכר דברים שקרו לו בהיותו אוטיסט?, או שהוא יכול לשתף אותנו, מהי מבחינתו מהותו של האוטיסט?. "האוטיסט נולד עם רמת רגישות גבוהה ביותר. הוא רואה עמודי אנרגיה צבעוניים , שהוא פוחד מהם, מעל הראש של אימא ואבא. זה מעורר אצלו תסכול, כעס ,חוסר אונים, עצב ומכיוון שהוא אינו יודע להתמודד עם זה, הוא נאטם. השפה שלו היא אטימות, כי היכולת שלו היא "לדבר דרך הבועה". בחוויה האישית שלו, הסגירה בתוך הבועה שהיא כמו "חדר לבן", יושבת על טראומה. הוא זוכר שהוא שנא דגים, ואביו האכיל אותו בגיל עשרה חודשים דגים בכוח. " להורים יש בהחלט תיקון באהבה וקבלה עצמית". האוטיסט הוא בעל יכולות רוחניות וככזה יש ליוסף לוי כלים רוחניים כמו הילינג, דיאלוג עם ישויות, מדיום ותקשור עם הנפש הגבוהה של האדם.
אסתי,(פרטים שמורים במערכת), אימא לאבי, בן 15המאובחן כאוטיסט,נמצאת במפגשים עם יוסף לוי, לצורך קבלת תובנות בנושא.הבן נולד בלידה תקינה.התפתחות התקשורת והשפה היו ברמה גבוהה,עד לגיל שנה וחצי בו קיבל חיסון,שבעקבותיה החלה נסיגה דרמטית.בגיל 5, לאחר אי אילו טיפולים הוא שב לדבר,אך באופן מטאפורי. "הוא משתמש בשירה, כדי לבטא את הרגשות שלו. ומיוסי למדתי להתייחס לשירה כאל שפה לכל דבר. הוא זוכר בע"פ המון שירים, והוא יודע לשלוף את השורה המתאימה מתוך השיר, כדי לתאר סיטואציה או תחושה או רצון שלו".הילד המשיך לרכוש מיומנויות לימודיות.הסקרנות שבו הוכיחה את עצמה.
הוא אוהב מוסיקה קלאסית ויוסי הדריך אותה להשמיע לילד מוסיקה קצבית אתנית,או מזרחית כדי לקרקע אותו. כיום הוא משולב בחטיבת ביניים. במהלך הפגישות עם יוסי היא התחילה להסתכל אחרת על המציאות.ולהפיק תועלת באינטראקציה המיוחדת עם בנה.מה הוא בא ללמד אותה. איך היא יכולה להשתנות עם עצמה ועם העולם. "לשמוע " מה שיש לילד להגיד,ולקחת זאת לכיוונים נכונים.ושצריך להיות ישרים ושלא יוצר מצב של "אחד בפה ואחד בלב" כי הילד קולט את השקריות וכפל המסרים,בין מה שנאמר לו למה שחושבים.
אפרת ארנון, מורה ומטפלת ברפלקסולוגיה במכללת רידמן, מגדירה שאינה מטפלת באוטיזם, אלא בילד מבחינה הוליסטית, ואיך האוטיזם בא אצלו באופן אינדיבידואלי לידי ביטוי. היא משלבת זאת עם שיטת בואן שהיא שיטת טיפול במגע , " שמעוררת את מנגנון הריפוי של הגוף, משפיעה על מערכת העצבים האוטונומית ובכך מאזנת וממריצה את זרימת האנרגיה בגוף כולו", מרגיעה משחררת שרירים תפוסים, טראומות וחסימות. " אני משלבת בין שתי השיטות, כאשר אני עושה הפרדה בנושאי הטיפול. למשל נושא הרטבות יתחיל עם טיפול בשיטת בואן, ויקבל חיזוק דרך הרפלקסולוגיה ואילו נושא ביטוי והגיה ,יתחיל ברפלקסולוגיה וישולב יותר מאוחר עם שיטת בואן". מטרת הטיפול היא לשפר את איכות החיים של הילדים ומתוך כך את איכות החיים של המשפחה כולה. "שיתוף הפעולה הבסיסי והתקשורת הראשונית נעשית עם ההורים". במהלך הטיפולים היא מסבירה לילד כל צעד של טיפול שהיא עושה, ואינה עושה זאת עד שהיא מקבלת אישור ממנו דרך הנהון בראש, או השמת היד על אזור הטיפול. כאשר מתרחש משהו במהלך הטיפול, כמו בכי, או קפיצה כדי לגעת במשהו, היא מאפשרת למלווה של הילד להתערב ולהתנהל עם הילד, כי יש לו " יתרון רב בכך שהוא מכיר את הילד ומכיר אופציות התנהלות איתו אשר יכולות לעזור באותו רגע". מבחינתה היא מודעת לחשיבות שיתוף הפעולה בינה, לבין ההורים והצוות המטפל שהוא, "ערך מוסף לטיפול ומאפשר לי מידע ויכולת להוסיף או לתת דגש לנושא מסוים".
נועה נערה בת 14 המאובחנת ב-PDD , הגיעה לאפרת לטיפול, כאשר חזרה להרטיב עם קבלת המחזור החודשי, ונזקקה לטיטולים. היא אינה מדברת, רק כותבת. בנוסף לטיפול השבועי קיבל צוות המטפלים מאפרת הנחיות לעבודה עם נועה ברפלקסולוגיה לאזור כליות-אגן. אחרי 10 חודשים יש שיפור ניכר בנושא ההרטבה.
מנקודת התפיסה של הפסיכותרפיה האוניברסלית, האוטיסט הוא נשמה, מלאך שנולד לעולם, שבאה להקרין לסביבה ריפוי ואהבה. וכדי שהנשמה תוכל לעשות זאת באין מפריע והגבלה, "נוצרו במוח הילד, הפרעות אלקטרו מגנטיות, המוקרנות מהשדה הביו פידבק על המוח, והן שיוצרות מצב של ניתוק תקשורת ונגישות קיצונית למציאות הארצית – הדחוסה והתובענית" . דבריה אלה של ד"ר אסתיה חוטר – גזע, ד"ר למטאפיסיקה, ובעלת תארים אקדמיים אחרים ולימודים הוליסטיים, חייבו אותי לבקש הסבר פשוט יותר והדיוטי לקהל הרחב.
מסביב לראש הילד ובתאי המוח שלו, ישנן הפרעות של חשמל סטטי, כמו שקורה בטלוויזיה, וזה משבש את הפעילות המוחית. " זו הולוגרמה אלקטרו מגנטית, שעוטפת את המוח ופועלת במקומם " .ברור שזה מצב קשה במיוחד להורים ואף לילד, "המנותק מעיוות של התפיסה האנושית לגבי העולם". זה שעור גדול להורים. שעור בזוגיות הבא ללמד אותם את עקרון ההדדיות ולרפא אותם מהחסימות של עצמם. לאחר הקדמה שכזו ביקשתי מאסתיה שתספר לי איך היא מטפלת בילדים האלה. "אני עושה שרברבות". כמו ששרברב מטפל בסתימה בצינור באמצעות הכנסת יד או מכשיר, "אני מתמגנטת על ההפרעות של תאי המוח, מעל האונות של המוח או המוח האחורי התחתון ,שולפת את ההפרעה מהשדה שמסביב לראש, ומשחררת חשמל סטטי, הפרעות וחסימות מבית אבא ואימא שמתחילות עוד בהיות הילד עובר". כלומר הפעולה של אסתיה הוא טיפול אנרגטי שאינו עושה מניפולציה למוח. לפני כל טיפול במשך כשעתיים היא ממירה את האנרגיה של הידיים שלה לאנרגיית מגנוט שתאפשר לה, "התמגנטות על לחצים של חשמל סטטי והפרעות המונעות תקשורת בין 2 חלקי המוח. לאחר הטיפול, ההפרעות נעלמות ואז מתחיל תהליך של העברת מידע בין 2 אונות המוח, קשר עם בלוטות האחרות ויש יכולת לילד או לבוגר להתמקד בראיה ושמיעה. לאחר שני טיפולים הופכים רוב הילדים מאוטיסטים לדיסלקטיים,ולכן המלצתה החמה להורים, היא לשלב את הילד ללימודים בבתי ספר של חרשים אילמים, "בו כולם לומדים את יסודותיה של שפה תקשורתית חדשה, וכולם יכולים לתקשר עם כולם".
הכצעקתה? פניתי למאיה קליינמן וייס בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך עם התמחות בתוכניות התנהגות לאוכלוסיה המיוחדת, ושניהלה הוסטל לאוטיסטים בוגרים. היא ספרה בחוויה אישית שלה על בוגר אוטיסט שעבר אצל אסתיה טיפול של ניקוי דפוסים מהפרעות של חשמל. ולנגד עיניה התחיל השינוי. הבוגר שעד לפני הטיפול היה מדבר בגוף שלישי, התחיל לדבר בגוף ראשון. הוא היה אוטיסט אלים, ששבר בדרכו כל דבר "שהתחיל לגלות עולם וללמוד אותו". הוא התחיל להתעניין בהצגות וסרטים, ומינון התרופות הפסיכיאטריות, לדיכוי האגרסיה שלו ירד לאפס. איכות חייו השתנתה ובעקבות זאת גם איכות חיי משפחתו.
לדעתה הטיפול הנכון באוטיסט הוא מסגרת תומכת. שילוב הכרחי של הילד / בוגר, המשפחה , המטפלים, הפסיכולוגיים, ושיטות טיפול ברפואה המשלימה.מתוך ניסיונה האישי היא משלבת טיפול בפרחי בך, שאינם סותרים את התרופה הפסיכיאטרית, ולהיפך, מאפשרים לאחר לקיחתם לאורך זמן מסוים, להקטין את מינון התרופות .
למדתי שישנה חשיבות רבה באבחון הילד בגיל צעיר והתחלת הטיפול בו. שלהורים יש שעור גדול מולם, ושיתוף פעולה מלא הוא הכרחי לבריאות כולם. שצריך הרבה אורח רוח להוציא את הילד מ"הבועה", אך זה אפשרי ממקום של הרבה אהבה ואכפתיות. ושלא צריך להיות סקפטיים לגבי כלים כאלה או אחרים במה שיש לרפואה ההוליסטית להציע, כי הם מדברים בעדם.והכי חשוב שילדים אלה באו ללמד אותנו מהי תקשורת אמיתית ומקרבת.
סיסי מן
מטפלת רב תחומית ברפואה משלימה.מעבירה תהליכי שינוי.
מנחה קבוצות במכללת רידמן ובאופן אישי .
sisiman@013.net.il