מאז שאדם נתן את דעתו על בריאותו, מחשבותיו, חייו ומהותו, התעוררו שאלות על הקשר בין הגוף לנפש. כבר אפלטון בשנת 347 לפנה"ס אמר ש"לא ניתן לרפא את הגוף,כל עוד השלם אינו בריא". כך שהקשר הינו עתיק יומין. הגישה ההוליסטית, שתופסת את האדם כמכלול או כשלם, מאפשרת היבטים נרחבים על משמעות המושג בריאות, איך הוא ניתן להשגה ומה צריך לדעת וליישם כדי שהגוף והנפש יעבדו בהרמוניה. אנו מורכבים מארבעה גופים: פיסי, רגשי, מנטלי ורוחני, שמשקפים ומשלימים זה את זה, ושיש ביניהם יחסי גומלין, אך קל לתודעה האנושית להכיר רק בגוף הפיסי, כי הוא נגיש, מוחשי, גלוי ונראה לעין, וכפוף לחוקי החומר. ככל שחיפשנו תשובות לבריאותנו הבנו שהגוף הפיזי משקף את הדינאמיקה של החלקים העמוקים שבתוכו, והוא ביטוי חיצוני של התרחשות פנימית. מכאן שמחלה או כאב במהותם אינם חומריים. הם תוצאה סופית של כוחות עמוקים ומתמשכים, קונפליקטים פנימיים בין הנפש לאישיות, בין תגובות רגשיות למחשבות ואמונות פנימיים.
ולכן בבואנו לטפל בבעיות הקשורות לגוף נפש, בעיות פסיכוסומאטיות, מן הסתם נטפל גם בגוף הפיסי וגם בנפש. כלומר אם סימפטום גופני או כל חולי אחר מתפתח במקביל למצב הרגשי מנטלי, הרי כל מצב רגשי מנטלי נולד בעקבות חולי גופני. אין אנו יודעים בוודאות מה קדם למה כמו עיקרון הביצה או התרנגולת. האם חוויות רגשיות ואמונות פסיכולוגיות מעצבות את מבנה הגוף או להיפך? נראה ששני הדברים אחד כפי שמציין קן דיכטוואלד בספרו "גופנפש": "תרגום מן הרוח אל החומר ומן החומר אל הרוח נראה כשיטה סיבובית של היזון חוזר, שבה כל גרגר מידע והתנסות נספג דרך הרקמות ושוב הופך למידע ולהתנסות" .
הביוגרפיה של חיינו, כלומר ההתנסויות שמרכיבות את חיינו, יוצרת את הביולוגיה שלנו. כל תא בגוף זוכר כל דבר שאדם חווה, חשב, הרגיש או כל התרחשות אחרת. כל רושם שאדם ספג לתוכו והרגיש, לא נעלם. הרושם נספג בגוף ונשמר בו כזיכרון והזיכרון הזה משפיע על כל מערך חיינו. הגוף איפה הוא מפת זיכרון לאירועים בחיינו. חשוב לדעת שכל מחשבה שיש לה אנרגיה רגשית, נפשית, פסיכולוגית או רוחנית יוצרת תגובה ביולוגית שמאוחסנת בזיכרון התאי.
וכמו שמחלה מתפרצת או מתפתחת כתוצאה מדפוסי התנהגות וגישות, עלינו ללמוד דרכה את המפה האישית, כדי לראות את המקום בו אנו נמצאים שממנו אנו עשויים להחלים. החלמה מושגת ברגע שאנו מוכנים לראות, לקחת אחריות ולהודות באמת בקשר לעצמנו. לראות שהיא תהליך פעיל פנימי שכולל חקירה של כל העולם הפנימי: הגישות, האמונות, התבניות השליליות שמונעות את זרימת החיים או את כוח החיים לבטא את עצמו בהרמוניה ובאיזון.
הבנת הקשר ההדוק בין הגוף והנפש מצריכה נקיטת פעולה. אסור לנו להיות סבילים. רק שימוש במשאבים פנימיים, ופעולת שחרור של אמונות והתנהגויות מיושנות מאפשרת השגת דרך בריאה וחדשה. השגת בריאות ואיזון מסתכמים בהחלטה להתמקד בחיובי מאשר בשלילי. ורצון לחיות לפי אמות מידה של יושרה פנימית, של הבנה שהליך של שינוי הוא דבר מתמיד, זורם, ושיש לנו אחריות אישית ולקיחת אחריות על השגת בריאות בכל רמות ההוויה.
כל איבר בגוף אפשר לנתח בהיבט פסיכו גופני, כך שמודעות ותשומת לב לייצוג היבטים פסיכולוגיים בגוף הפיסי, מאפשרת לכל אחד מאיתנו להשפיע על עתיד חופשי מקונפליקטים וחולי. ובלי דוגמאות הרי אי אפשר. הרגליים מניעות אותנו קדימה. מייצבות ומקרקעות אותנו ונותנות לנו ביטחון בעצמנו ובדרך בה אנו הולכים. מן הסתם בעיות ברגלים, משרירים מכווצים ועד קרעים וגידולים יעמיקו את ההבנה שמשהו לקוי באופן העמידה של האדם על עקרונות או דברים שהוא מאמין בהם. אולי יש לו בעיה בדרך ההנעה שלו בחיים, בבחירות ובהרגלים שלו.. או דוגמא אחרת, בעיות במערכת העיכול. איך אדם מעכל את האוכל ואיך הוא מאכל את החיים. האם הוא עוצר/ שולט על רגשותיו ולכן סובל מעצירות או מטחורים? האם המעי רגיז כי האדם רגיש? האם אדם סובל מבעיות נשימתיות כי הסרעפת המכווצת שומרת על רגש מסוים שלא יתפרץ? ואולי יש בעיה של חוסר אמון של האדם שמגיע לו והוא ראוי לדברים? או חוסר אמון בעצמו ובסביבתו?.. כאשר אנו מבינים היטב את תפקוד האיברים בכל רמות ההוויה, אנו יכולים לקבל מפה מהימנה על תפקוד האדם בחייו.